מתי אני צריך דווקא כן להקשיב לילדים שלי?

אחר דרישת שלומכם הטוב, רציתי לשאול על התלבטות שהתעוררה אצלי לקראת הימים הנוראים שעעל"ט.

אני אישית מעדיף להתפלל במנין ותיקין רציני בו מתפללים בישוב הדעת, אבל ילדיי מעדיפים את המנין השכונתי הרגיל בו מתפללים מאוחר יותר, באופן קצר ורגוע יותר.

השאלה שלי היא, האם ראוי לחייב את ילדיי לבוא איתי, או שדוקא אני אלך איתם, ושמא עדיף שכל אחד ילך למקום שליבו חפץ?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: זו שאלה חשובה ומעניינת! ננסה לנתח מה הן האפשרויות, ומה משמעותן מבחינה חינוכית.

חינוך לתפילה, ולמעלה מזה, העברת המורשת המשפחתית והערכים שלנו, מתבססים בעיקר על חוויות ילדות משותפות עם ההורים, בבחינת מעשה אבות – סימן לבנים. ולכן, לשלוח ילד לתפילה לבד היא אפשרות מועדפת פחות. יש בעיה גם עם אי פיקוח על מעשי הילד במשך זמן התפילה הארוך.

לכן הייתי פוסל את האפשרות השלישית שהעלית, אלא אם כן אין אפשרות אחרת. [ניתן לפתור חלק מהבעיה באם נשלח את הילדים עם הסבא וכדומה, זו אפשרות אידיאלית במיוחד במקרה שהאבא לא נמצא מסיבות כאלו או אחרות].

כעת נעבור לבדוק את שתי האפשרויות האחרות.

כעיקרון, אין סיבה שאוותר על התעלות רוחנית אך ורק בגלל עצלות הילדים. יש גם ענין חינוכי בכך שהילד מקבל עליו את עולו של המחנך, ולא שהמחנך יכוף עצמו לרצון הילד. אמנם, לא תמיד הילדים יכולים באמת להחזיק מעמד בתפילה ארוכה ובאוירה מתוחה, וכידוע, כפיה רק מרחיקה את הילד מרצון להתחבר לענין.

לכן כדאי לבחון האם נוכל להיות גמישים ולתת לילדים לצאת מידי פעם להתאוורר בחוץ, להביא מראש ממתקים ומשחקים שיעזרו להם להתמודד, ובקטעים חשובים ומרגשים נדאג שהם יכנסו ויהיו מרוכזים במידת האפשר. במהלך השנים ובס"ד הם עצמם ירצו להתפלל יותר, הנוסח יהפוך לגירסא דינקותא שלהם והם לא יסכימו ללכת למקום אחר!

באם המקום פחות מתאים לילדים צעירים, והמרחק מהבית מסבך את הענין, יתכן ואין ברירה, ולמען חינוך ילדינו נאלץ להתפשר ולהתפלל במקום שיתאים להם יותר.

כדמות ראיה יש בכך, שבהקהל נצטוו להביא גם את הטף עמהם, ואפילו שמתוך כך לא יוכלו האבות להתרכז בדברי התורה. וביאר בעל ה'כלי יקר' שהשכר המיוחד שניתן למביאים הוא שבזכות 'גמולי חלב שלא פשעו' ירחם עלינו השי"ת, 'אם לא למעננו'.

ובעזרת ה' בזכות מצוות החינוך תזכו לרוב נחת!