ההשקעה המשתלמת ביותר

לכבוד הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א

אני אב למשפחה גדולה, ומשקיע מאמצים רבים כדי לפרנס ולדאוג לילדיי. עם זאת, אני חי תחת לחץ מתמיד וחזק, בעיקר סביב נושא חינוך הילדים. בכל פעם שאני מקבל הערה מהמלמד בחיידר על אחד מהם, או כשאני לומד איתם ומגלה שהם מתקשים בלימודים – אני נכנס למתח עמוק מאוד.

אני מקדיש זמן רב ללימוד עם ילדיי, במיוחד עם אלו שמתקשים, ומשתדל לעשות זאת יום־יום. אך ההשקעה הרבה הזו שואבת ממני את כל החיוניות, ואני מתקשה להסיח את דעתי מהנושא. זה ממלא לי את כל המחשבות, עד שאני מרגיש שאין לי עוד כוח להתמודד עם זה.

מה עושים??

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: אב יקר, קראתי את שאלתך, הדברים באמת נוגעים ללב, אך נהניתי במיוחד ממה שלא הופיע בשאלה, אין ערעור על חשיבות הענין! לצערי יש כאלו שמבחינתם הם יוצאים ידי חובת חינוך בתשלום שכר לימוד למוסד החינוכי [וזה עוד מקרה טוב]...

נחזור על הדברים הפשוטים כפי שטבע רבינו המסילת ישרים בהקדמתו, חינוך הילדים הוא השקעה לדורות. זה משתלם מאוד, אין יותר עשיר ממי שזכה לנחת מהילדים שלו. ולכן זה שווה כל מאמץ.

צריך להבין שהדרך לנחת עוברת גם בהשתדלות, כל מלמד יכול לספר על ההבדל הנראה לעין בין ילד שהוריו מתעניינים בלימודיו, שמחים בהצלחתו ומסייעים לו בקשייו, לבין ילד שהוריו מנותקים מהענין. יסוד ותמך חשוב להצלחת הילד בחיים הם הורים שבונים אצלו את הרצונות הטובים, הבטחון ביכולת שלו, ואת הידיעה שהוא חשוב וראוי.

המוסדות יכולים לתת ידע, אבל הבסיס האמיתי הוא הבית. שם הילד מקבל את הערכים, את האמון בעצמו, ואת ההרגשה שהוא חשוב ואהוב.

ברוך ה' אתה מודע לחשיבות הענין ומלא ברצון טוב להעניק לילדיך חינוך מעולה. אך אתה מרגיש שהמתח והלחץ בעוכריך. אני מסכים איתך.

כאשר אנו עוסקים בחינוך, עלינו לזכור שהמבט החשוב באמת הוא לטווח ארוך. דוגמא לדבר, אם הורה יתעקש להעיר ילד לזמן ק''ש בכל מחיר, כנראה הוא יצליח שבילדותו הוא יקרא בזמן, אבל כמעט ומובטח לנו שבבגרותו אותו נער לא יקרא כלל רח"ל.

החכמה היא לשמור על איזון: להקפיד על הפרטים, אך תמיד לזכור שהמטרה העליונה היא לבנות ילד שמחובר לדרך, שמרגיש שהיא מתאימה לו, ושיש לו שאיפה להמשיך בה גם בעתיד.

מענין לענין ובאותו ענין, גם לחץ מוגזם על ההורה לא מוביל לחינוך טוב, המתח והתסכול גורמים לתקלות קשות ופוגעים בדבר החשוב ביותר, הקשר הטוב בין האב לבנו.

אז איך צריך להתנהג למעשה?

צריך להכיר בכך שדאגה תמידית אין בה שום תועלת, לא לדבר שאתה דואג ממנו, ובודאי שלא לך הדואג. ואם כן, אין זו ההשתדלות המחויבת, כאן המקום לאמונה ובטחון!

חשוב גם להתמקד בתהליך – לראות את המאמצים הקטנים של הילד, ולא רק את ההישגים. והדברים אמורים גם אליך – האב שמשקיע כל כך!

נקודה נוספת: כל אדם בעל תפקיד משמעותי יודע שעליו למצוא את הדבר שמרגיע אותו, זה יכול להיות אוכל, טיול אויר צח, שינה קצרה, לתת ריוח להתבונן בין פרשה לפרשה.

והענין כאן הוא לא רק בשביל שימור הכח, התועלת היא גם ובעיקר עבור הילד וחינוכו. שמתי לב פעם להוראות החירום במטוס, סדר הפעולות הוא כך: קודם לבש אתה את מסיכת החמצן, ורק לאחר שאתה נושם מתוך יישוב הדעת – תוכל לטפל באחרים ולהרכיב לילדיך את המסיכה. כך גם בחינוך: ההורה חייב לשמור על כוחותיו, על רוגע פנימי ועל יציבות נפשית. רק כאשר הוא עצמו נושם נכון ומרגיש חזק, הוא מסוגל להעניק לילדיו את החום, ההכוונה והביטחון שהם זקוקים להם.

אברכך שחפץ ה' בידך יצלח ותזכה לנחת יהודית מכל ילדיך מתוך מנוחה ושמחה!