איך נחנך להכרת תודה?

לכבוד הגאון רבי דוד לוי

אחדשה"ט

רציתי להתייעץ, כיצד ניתן לחנך את הילדים להכרת תודה? האמת, אני קצת נוגע בדבר... לצערי כל מה שאני מתאמץ בשבילם נראה בעיניהם מובן מאליו.

תודה רבה!

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: ענין הכרת תודה הוא ערך עיקרי ויסודי ביהדות, ובמיוחד כלפי ההורים.

אך יש קושי גדול במצוה זו, וכמליצת הרמב"ן 'כל המקודש מחבירו חרב מחבירו'. ויש לכך כמה סיבות, ובהם גם מה שאנחנו נולדים לקשר הזה, לנתינה ולטיפול האינסופיים של ההורים. ועל כן זה נראה לנו טבעי ומחוייב המציאות. ובפרט שגם ההורים האחרים נוהגים כך ומיטיבים עם ילדיהם.

ולכשנתבונן נראה שאף כלפי אנשים זרים קשה להכיר תודה, מסופר על אחד מבוני השכונות של הכוללים בירושלים שכאשר היה נותן למשפחה מפתח לדירה, היה גם נותן אבן קטנה. כשנשאל לסיבת הדבר, השיב: אני יודע שכאשר אני עושה טובה למשפחה ומכניס אותם לדירה חדשה, אני בעצם קונה לעצמי שונאים חדשים, ובעוד כמה שנים, כשיראו אותי מהלך ברחוב הם עוד עלולים לזרוק עלי אבנים בשל כך. לכן אני מעניק להם אבן קטנה, כדי שהאבן שיזרקו עליי לא תכאיב לי כל כך...

וטעם הדבר נראה שהוא בגלל הקושי של האדם להיות חייב לאחר, הרגש של 'עבד לווה לאיש מלוה' לא נעים. היצר הראשון שמופיע בילד הוא הנפרדות, הרצון להחליט לבד, [בגיל שנתיים הרבה מאוד ילדים משתמשים בעיקר במילים 'לא רוצה'...] ולשם כך יש התכחשות למיטיבים.

ועיקר העבודה בעולם היא היכולת להכיר באמת, לבטל קצת את עצמך, ואז רגש הכרת הטובה מתעורר באופן טבעי.

ולשאלתך כיצד ניתן לחנך להכרת תודה, אכתוב כמה רעיונות.

נאמר בגמרא (קדושין ל:): ת"ר, שלשה שותפין הן באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. ויש להבין הדברים. ועוד קשה, מדוע נחשבים גם ההורים כמכבדים ש"ש. ומבאר המהרש"א בקיצור 'דמעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם דהיינו שם י"ה המחבר ומשתף שם איש ואשה כדאמרינן בסוטה (יז.)'. ונראה לבאר שהוא ע"פ מה שביארו שזכו שכינה ביניהם הוא ע"י השלום השורה בביתם, והדרך העולה ומביאה לשלום בבית היא בעיקר ע"י הכרת הטובה, [שהרי זה סוד עולם הידידות – ההכרה בכך שאני צריך אותך ואני מעריך אותך, והידיעה שההרגשה הזו היא הדדית], ומהם למד בנם שכיבדם!

ואף מענינא דיומא ניתן ללמוד, ידוע מ"ש בגמרא (מגילה ז:) לגבי קיום מצות משלוח מנות: אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי [-שאביי ורבי חנינא בר אבין היו עניים, ולא היה להם כדי לשלוח לחבירו ולהשאיר גם לעצמו, ולכן היו שולחין כל סעודתם זה לזה, כדי שיוכלו לאכול סעודת פורים, ולקיים מצות משלוח מנות]. ויש להבין מה הענין בזה? אלא צ"ל שעיקר הענין של משלוח מנות היא ההכרה בטובת הריע והרצון להיטיב לו, ההבנה שאיננו יכולים לחיות לבד בעולם הזה. וכלשון המגילה המפרטת את דרגות הצוותא של האדם: 'והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר'. ולכשתימצי לומר, הרי שזהו מקור השמחה בפורים.

פורים שמח ורוב נחת!