כיצד להתרומם דווקא בבין הזמנים?

לכבוד הרב לוי שליט"א

ב"ה זכיתי להיות מורה בישראל, ורציתי לשאול לגבי המסר שעליי להעביר לתלמידותיי לקראת החופש הגדול.

מן הצד האחד החופש ניבט מהחלון עם נתזי מי הים והקרחונים הצבעוניים... ומן הצד השני ידוע הנוטריקון ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים.

מה כדאי לומר?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: איני יודע באיזה גיל הילדות ומה המסר המתאים להן, ניתן לסמוך על האינטואיציה של המורה המכירה אותן כבר שנה שלמה – שהמסר הנכון להן יועבר באופן מעולה.

אמנם נראה שיש מקום לברר גם לעצמנו מה היא המהות של אותו נוטריקון ידוע, באמת מה ראו החכמים עכשיו באמצע הקיץ להזכיר לנו את הימים הנוראים.

ניתן היה לומר שזו היא רק מעין תזכורת של המגידים בני דורינו שלא לשכוח בחופש שעוד מעט יביאנו ה' במשפט על כל נעלם, ולא כדאי לעוות את הדרך וללכת רחוק.

אך מצאנו שכבר ברוקח, בכל בו ובשל"ה האריכו על ענין ימי התשובה שבחודש תמוז, וסיבת הדברים היא שבעת זו עלה משה למרום לכפר על חטא העגל, ואם כן, אין מדובר סתם בוורט אלא במשהו מהותי ואמיתי. ולכן יש לבאר מה ההבדל בין עשרת ימי תשובה לימים אלו?

בכדי להבין זאת נעיין בדין שמובא בשו"ע (או"ח תרג), שבעשרת ימי תשובה – אף זה שמקל לאכול פת פלטר כל השנה – יש לו להזהר שלא לאכול מלחם זה. ותמוה מה הוא הענין בכך, הרי למחרת יום כיפור יחזור הוא לאכול זאת, וכי זו חזרה בתשובה?!

אלא שביאר הלבוש שהוא "כדי להעלות על לבבנו שאנו מובדלים מן הגויים בקדושה ובטהרה ונעשה תשובה". כלומר, שבזמן זה עלינו להתעלות ולהתבדל מן החיים הפשוטים בכדי שנשוב בתשובה על החטאים, ועל ידי כך יום הכיפורים מכפר.

בשאר זמני התשובה הענין הוא הפוך, לשלב את האור והרוחניות בחיים עצמם, אף בחיי הגשם הפשוטים לכאורה, זמן הקיץ עם הפירות המשובחים ומזג האויר הנעים... ואפילו בחוף הים.

אם אנו מתייחסים לחופש כזמן בו 'קווי ה' יחליפו כח', ולא כזמן התפרקות. כשלצד הבילוי אנו עומדים על עקרונות ולא מוותרים על כל החובות של היהדות. מתפללים במנין ועל קביעות עיתים לתורה, מקפידים על טהרת המאכלים והמראות וכדו', הרי שבחופש עצמו יש את קיום מצות התשובה, כיון שמשיבים אל הלב שיש ה' בעולם בכל זמן ובכל מקום!

באופן כללי ניתן לומר שבזמנים רגילים ולאנשים רגילים - הקצנה היא לא הדרך, כמובן שלא מחיקה של רצונות וצרכים.

אם נסתכל נבחין שאנשים גדולים יודעים להעריך דברים קטנים, לעומתם אנשים קטנים מסוגלים להחשיב דוקא פעולות גדולות מאוד.

החסיד האמיתי יעסוק גם בחסדים "פשוטים" כמו חיוך לעובר אורח, האיש ההמוני מעריך רק תרומת כליה... אבל מה שבאמת נצרך ברוב המקרים אלו פעולות קטנות לכאורה. ובנוסף, רק פעולות כאלו משנות את האדם לטווח ארוך ובאופן מהותי.

חופש בריא ומועיל!