הדשא של השכן ירוק יותר

כבוד הרב דוד לוי שליט"א,

כל השאלות המתפרסמות כאן עוסקות בבעיות חינוכיות וכן קשיים בסמכות. אני נהנה מאוד מהטיפים שניתנו, יישר כח!

מטרידה אותי שאלה שונה, איני יודע אם כאן המקום המתאים להעלות אותה, בנו של שכני לספסל בבית הכנסת יושב לידו כל התפילה ומתפלל ברצינות, לעומתו, בני - שהוא מבוגר מאותו ילד בשנה – מסתובב בחצר כל זמן התפילה.

אני לא רואה ששכני משקיע מאמצים בזה, זה נראה טבעי כל כך, ואני ככל שאני מסביר ומבקש לילד איני רואה תוצאות.

למה זה כך? או שיש סוד שאני לא יודע?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: ודאי וודאי שיש סודות בחינוך... כדאי וצריך להשקיע וללמוד כמה שיותר!

אמנם לגבי שאלתך, אמת שיש כאלו שאינם צריכים להתאמץ בחינוך הילדים. יש ילדים ממושמעים יותר ויש כאלו שפחות.

יש לזכור גם את הצד השני של המטבע, ילדים שובבים הם הרבה פעמים גם מוכשרים מאוד, חרפי מחשבה ובעלי תפיסה מהירה. ילדים כנועים הם במקביל פחות יוזמתיים. ילדים שאוהבים לשחק יזכו להצלחה חברתית. וכדו'.

ודברים אלו הם מנפלאות תמים דעים שברא עולם בו יש שונות גדולה בין אדם לחבירו. וכפי שנאמר בברכות (נח.): הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה.

וענינה הוא השליחות והתפקיד השונים לכל אחד ואחד.

כהורים עלינו לדעת שילדינו הינם פיקדון בידינו ועלינו להשתדל ולחנכם כל אחד על פי דרכו. התוצאות אינן בידינו, יש מקום גדול לבחירה של הילדים, לטבע שלהם לטב ולמוטב, למקומות שאליהם הם יתגלגלו, וכדו'. אמנם אין זה פוטר אותנו מהשתדלות נכונה וראויה.

נחזור אליך, יש ילדים שיש להם קושי לשבת במקום אחד, הדבר נהיה קל יותר עם הגיל, אבל הקושי הוא אמיתי. אין זה נכון להשוות ילד לילד אחר. עלינו למצוא את הדרך הייחודית לו, בה הוא יצליח ללמוד להתפלל כראוי.

אמירות כמו "למה אתה מסתובב כל הזמן בחוץ! תראה את יענקי שיושב כל כך יפה ליד אבא שלו!" הם ההיפך מחינוך.

סבלנות ועוד הפעם סבלנות... היא הסוד לחינוך.

הרבה נחת יהודית מבנכם!