דרך ארץ

שלום וברכה!

חלק מהילדים שלי מאובחנים במה שמוגדר היום 'ליקויי תקשורת'. 

אין להם טאקט, הם מסוגלים להביע ביקורת בפני אורחים שמגיעים לבית, זה כמובן מביך אותי מאוד. 

גם בבתי החינוך מתלוננים עליהם שהם לא מסתדרים עם חברים, וחמור מכך, הם גם אינם יודעים להבחין בין חבר למלמד או למנהל, הם ישירים מאוד בדיבור שלהם כלפי כל סמכות שמעליהם.

ואני אוי לי אם אעיר להם ואוי לי אם לא אעיר להם.

הם כבר שבעים מהביקורת שלי וזה גם לא עוזר, אבל גם להחריש לא אוכל. הם אמורים להתחתן אי פעם ואני חושש שבני זוגם לא יוכלו לעמוד בזה.

האם ומה אוכל לעשות בנדון.

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: אבא יקר! אני מתרגש לקרוא את שאלתך, יש כאן ראיית המצב ללא כחל ושרק, ורצון כנה לסייע לילד.

ראשית אומר, ישנם אנשים שאני מכיר שלמרות האיבחון עדיין הם זכו להקים בתים נאמנים עם בני זוג מתאימים, כך שיש תקוה בדרך הטבע ובסייעתא דשמיא. יש לזכור שהם גם עם הרבה מעלות, כגון אמת ויושר, חשיבה מסודרת ואנליטית על בעיות, הם יכולים להצליח מאוד בענפים מסוימים של לימוד וגם בשוק העבודה.

לגבי שאלתך, אני משער שאתה מתוסכל מכמה וכמה אירועים בהם הרגשת שאתה מתפוצץ, איך הילד לא מבין שככה לא מדברים, וזה אחרי שהסברת אין ספור פעמים על כבוד לאחרים.

אז זהו, שכנראה הסברים הם לא הדרך הנכונה לחנך ילדים שלוקים בבעיה כזו, משל למה הדבר דומה, לאחד שמנסה להסביר לעיוור מראה נוף, הם פשוט לא רואים את הדברים שבעינינו כל כך פשוטים.

מה כן? הילדים הללו אוהבים פקודות וכללים, העולם שלהם מסתדר בעזרתם.

הבעיה היא שזה נראה אינסופי, כל דבר דורש הוראה בפני עצמו, ולעולם לא נגמור, מדוע הם לא מבינים דבר מתוך דבר???

אבל זו הדרך ואין בלתה, יתכן ונצטרך מאות פקודות וכללים, אך זה עובד. לעומת זאת, להסברים אין שום תועלת, זה רק מתסכל.

אעיר, ניתן גם להעזר במאמנים המתמחים בנושא, יתכן וכללים מסוימים יוכלו לקצר תהליכים.

אוסיף עוד, לאחר תהליך ארוך של אימון בו יש פירוט וכללים לכל דבר ואירוע, נבנה משהו במוח, חלק לפחות מהטאקט הופך להיות טבעי, ישאר עדיין ניתוק מסוים אבל זה יהיה הרבה יותר נורמלי.