איך נעזור לילדינו בבעיית עודף משקל?

שלום וברכה!

יש לי בן קרוב ל'בר מצוה' שסובל מעודף משקל משמעותי, הרופא המליץ על דיאטה מטעמי בריאות, וגם מבחינה חברתית המצב אינו מלבב, אך לצערי הוא לא מוכן לקחת אחריות על עצמו ולחסום את הפה. רציתי לבקש עצה טובה מכבוד הרב - כיצד נוכל לגרום לו לרזות?

אבא מירושלים

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: אב יקר! אתה מתאר בתסכול ניכר כיצד זה שסובל יותר מכולם מהמצב – משום מה לא מוכן לעשות את המתבקש וסוף סוף לעזור לעצמו.

ובאמת, הדבר תמוה מאוד, אמנם אפשר להוסיף לתמיהה זו עוד כמה תמיהות... אותו אברך שמודע היטב לנזק הגופני הנורא כתוצאה מסיגריות, וזאת בנוסף לנזק הכלכלי העצום מאותה התמכרות, אך למרבה הפלא הוא אינו נגמל מהעישון, ועוד דוגמאות מרובות שבהן אנשים מבוגרים לא עומדים בנסיון.

התשובה לתמיהות אלו נעוצה בכח ההרגל מחד [וענין זה כולל בתוכו את ההתמכרות המוחית ואת החסך הרגשי המתמלא על ידיה], ומאידך בכשלונות המרפים את הידים.

כאשר אנו מעוניינים שאחר יבצע שינוי בחייו, השדר הבסיסי שלנו אליו הוא שהוא אשם ושהוא חלש ולא שולט בעצמו. השדר הזה הרסני מכל הבחינות, והתוצאה ממנו היא ההיפך הגמור ממה שאנו רוצים. החסך הרגשי גדל, ותחושת הכשלון מתרבה יחד עמו. לא פלא הוא אם כן שנראה דוקא עליה במשקל או בכמות הסיגריות!

כשאנו מדברים על ילד שאיננו רע במהותו, ובכל זאת איננו לומד לקח, הרי זה רק משום שהייאוש השתלט עליו. כשההורים לוקחים ממנו את הצלם שבו נברא... הם מטיחים בו: 'אתה ילד רע', 'אתה לא מתנהג לעניין' ועוד שלל 'סופרלטיבים' כאלו, הוא לא מאמין בעצמו, הוא לא חש סיפוק מכלום, ואז גם לא ירצה להתקדם בחיים.

הילד, נושא עיניים לסביבתו ומצפה לראותם תומכים בו ובעיקר לקבל אותו כמו שהוא. ואז, הוא יכול לחוש סיפוק מהפעולה הגופנית, אותה דורשים ממנו לבצע. אם הוא יבוא לקורס ההתעמלות, כשהוא רווי אכזבה, הוא ימאן לבצע את התרגילים הנדרשים ממנו וכל נוכחותו בו, תהיה לשווא... מאידך, אם הוא מגיע שמח, צוהל ומלא אמפתיה חברתית או משפחתית, הרי שללא ספק, הוא יהיה יעיל וזריז ויעשה את המוטל עליו בהצלחה.

אם אנו חפצים שייאות להתנזר מאוכל בלתי רצוי, אם אנו מייחלים שהוא יקבל את התדריכים והגבולות שמתכוונים להעמיד בפניו, ויאמץ את תכנית ההרזיה, עלינו להזדהות עמו, להבין את הקושי והסבל בכך, ולשדר כלפיו רוגע והבנה מקסימלית.

ככלל, ההורים חייבים ללמוד ולהבין, שהבסיס להצלחה שלהם עם ילד בעייתי – מכל סוג שהוא - הוא להוכיח לו שהוא לא כזה... שהוא יראה את עצמו כשווה בין שווים, אהוב כמו כולם וחלק אינטגרלי מתוך הפאזל המשפחתי.

אנו לא דורשים מההורים להיות מלאכים! מותר להם להשתמש במילון המונחים הבאים: 'קשה לו', 'קשה לנו אתו', 'יש לו קושי'... זה עדיין בהחלט לגיטימי. אבל בשום אופן, לא להדביק לו סטיגמה. אם תייגנו את הילד, הנזק עלול להיות בלתי הפיך וטוטאלי!

הצלחה מרובה רוב נחת ובריאות!