איך מתמודדים עם כעס?

שלום וברכה!

תודה רבה על הרעיונות המחכימים והעצות המועילות. רציתי לשאול שאלה לא כל כך נעימה, אני טיפוס כעסן מטבעי, ולא נדיר לצערי שאני מתפרץ, על אנשים שמתנהגים לא טוב, ויותר גרוע - על אשתי או על הילדים, מה אפשר לעשות?

הגר"ד לוי שליט"א: שואל יקר, ראשית, עלינו להפריד בין עצם מידת הכעס להתפרצויות, וכמו שיבואר. למרבה הפלא יש פסוקים מהם משמע שיש תועלת בכעס, למשל 'טוב כעס משחוק כי ברע פנים ייטב לב' או 'רגזו ואל תחטאו' וכדו', ומן הצד השני מצינו 'טוב ארך אפים מגיבור' או 'כעס בחיק כסילים ינוח' ועוד ועוד. ולביאור הענין והסתירות עיין באבן עזרא (קהלת ז ג). אך בפשטות ניתן להבין שעצם הכעס אינו הבעיה, הכעס עצמו הוא רגש טבעי וכפי שאתה מתאר הוא חלק מהאופי שלך, ויש בו כבכל מידה ומידה – תועלות, כעס הוא כלי חינוכי חשוב, כלפי עצמנו וגם כלפי המחונכים על ידינו, וכמבואר בפסוקים שהבאנו.

הבעיה היא חוסר השליטה והנזקים המשמעותיים הנובעים ממנה, ועל כן חשוב לדעת איך להתמודד איתו בצורה בריאה ומועילה. כעס שלא מנוהל נכון פוגע בנו ובסובבים אותנו. 'בא לידי כעס – בא לידי טעות'.

והאמת שניתן להפריד בין הכעס כשלעצמו לתסכול, הכועס מתוך הבנת חומר הדבר ורוצה על ידי כעסו לשנות דברים, אינו מתפרץ, הוא מחפש דרך שתגרום למחונך לשנות דרכו. הוא מכיר בגבולות הגיזרה ולא כועס על אנשים שאינם קשורים אליו.

לעומת זאת תסכול שלא מוכל - לרוב מוביל להתפרצות, או למצער לסבל פנימי נורא, האדם מרגיש שהוא לא מובן ולכן מביע את עצמו בצורה שגורמת לו להיות מזולזל, ואז הוא עלול להגביר את הכעס ולפגוע באלו שהוא חש מזולזל מהם וכן הלאה והלאה רח"ל.

ואלו דברי בר קפרא (קדושין מ:), 'רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו'. כלומר, שאף פעם הוא לא ישיג את מה שהוא באמת היה רוצה, וכביאור רש"י 'לא עלתה בשכרו אלא כחש בשרו, ברגזנותו לא נשתכר כלום'.

הסיבה שהאדם מתפרץ היא כי הוא רוצה להביע שזה חמור בעיניו, אך באמת דבריו לא נשמעים כי הוא מזולזל, ולמרבה הצער הוא לא מקבל אפילו התנצלות, משום שהשני מרגיש פגוע לא פחות. גרוע מזה, יש אנשים רעים שיעצבנו אותו עוד יותר כדי לראות אותו בקלונו.

אז מה עושים? מנסים לנהל את הכעס. כלומר, משתמשים בכלים שמפרקים את התסכול ועוזרים בשליטה עצמית.

כמה דוגמיות:

כשאתה מרגיש כעס, שאל את עצמך מה מפריע לי, קל יותר להתמודד עם משהו מוגדר וברור. כדאי גם ללכת למקום שקט, הכעס יירד קצת ותוכל להבין אותו יותר. אפשר לצאת לאויר הפתוח וללכת, יש בכך משהו מצנן...

רעיון נוסף וחשוב, במקום להשאיר את הכעס או להתפרץ, נסה לדבר על הרגש שלך. תסביר למה אתה כועס ולמה זה מפריע לך, מבלי להאשים או להתקיף את הצד השני. אם תדבר על הכאב שלך, לרוב הצד השני יתנצל ולפעמים גם ישנה את דרכו.

נסיים בלשון הרמב"ן באיגרתו לבנו: הִתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר בְּנַחַת כָּל דְּבָרֶיךָ, לְכָל אָדָם בְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא הַמִדָּה הַרָעָה לְהַחְטִיא אֶתּ הַאָדָם. וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִדּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר 'עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה''.