איך יוצרים אוירה?

שלום וברכה!

כל שנה בהגיע חודש אלול והימים הנוראים מתעורר אצלי כאב מדוע אני לא מצליח להשרות בבית את האוירה המתאימה לימים קדושים אלו.

זה כואב לי בעיקר בגלל שאני זוכר איך היה נראה הבית של הוריי בתקופה זו. קשה לי להעביר על דף את התחושות, את האוירה. באלול היה באויר מתח חיובי, ביום כיפור רגש של טהרה, בסוכות שמחה של מצוה.

אני שואף שגם בביתי תהיה אטמוספירה כזו, אבל איך עושים את זה??

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: התרגשתי לקרוא את התיאור שלך אודות האוירה בבית הוריך, הרצון שלך להשרות 'מצב' בבית הוא חשוב מאוד. זהות יהודית וסולם הערכים שלנו נבנים בעיקר ממסרים בלתי ישירים שנספגים בנו בבית. ולכן לא ניתן להפריז בחשיבות הענין.

אעיר רק שתי הערות לפני שנעבור לכלים המעשיים.

יש לקחת בחשבון את ירידת הדורות, או – מדויק מעט יותר – שינוי הדורות. אין בכך לפטור אותנו ההורים מהחובה לחנך, זה רק מחייב אותנו לא להעתיק...

שנית, אני לא בטוח כלל האם כאשר נשאל את ילדיך הם לא יספרו על האוירה המיוחדת שיש בבית שלכם...

כיוצרי האוירה קשה לנו לזהות אותה, אבל ילדינו סופגים אותה היטב!

וכעת ניגש למעשה.

ראשית, מהי אוירה?

ניתן אולי להגדירה בקיצור, כרגש של אדם המובע באופנים כאלו ואחרים, ומשפיע על רגשות האחרים.

מכך יוצאת תובנה ראשונה: עלינו לעורר תחילה בליבנו את אותו רגש שאנו מעוניינים להעבירו לילדינו. לשם כך צריך לחפש ספרים עם רעיונות שמדברים אלינו, ניתן להאזין לנוסח שמעורר אותנו. לנסות להזכר בחוויות מכוננות מאותם ימים. ועוד כלים מכלים שונים שהצד השוה שבהם שהם מעוררים אותנו.

וכעת לתובנה השניה: איך מבעירים את אותו רגש גם אצל הילדים?

אפשר ללמוד זאת מהדברים שמרגשים את הילדים, מנין הילדים לומדים לרצות משחק, ממתק מיוחד, או טיול לאתר מסוים? מתוך שיחות על הנושא עם חברים, מהעיניים הבורקות של הילד שיש לו כבר... מאוד מהר הם משתכנעים שגם להם זה נצרך...

לכן עלינו ההורים להביע את הגעגוע ואת השמחה לקראת יום טוב, על ידי מעשים – כמו קניית מחזורים עם הילדים, הכנת הסימנים, תקיעת שופר בבית, בסעודת שבת נשיר את שירי הימים הנוראים. נכין מאכלים מיוחדים לימים אלו.

ידוע שבעל האמרי חיים מויז'ניץ עסק כבר מחנוכה בסדר ליל פסח, בטישים שרו את שירי יצי"מ, בתורות הוא דיבר על זה. לא פלא שעד היום תלמידיו חיים את אותה התרגשות ושמחה מליל הסדר!

צריך לחפש סיפורים ורעיונות שמתאימים לגיל ולרמת הילדים ולדבר על כך, להעביר את חרדת הדין באמירות קצרות. לדבר על שמחת הטהרה. על היופי והשמחה של הסוכה והד' מינים. ובעיקר לעשות מזה 'מצב' – להתעסק עם זה הרבה. להזכיר את זה באופן טבעי מתוך עניינים שמתעוררים.

האוירה צריכה להיות נעימה ומרגשת, לא מלחיצה ומותחת. לשתף את הילדים בהכנות ולהעריך את העזרה. לומר שילדים שמתנהגים נפלא כל כך מוכנים היטב ליום הדין...

בסייעתא דשמיא נזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה ולשנה טובה ומתוקה!