לא רוצה ללכת לחיידר!

שלום וברכה!

אבקש מאתכם עצה טובה, מאז בין הזמנים האחרון בני בן ה10 הפסיק לרצות ללכת לחיידר! כל יום מתחיל מאבק מחודש לשכנע אותו ללכת.

שאלתי היא מה אפשר לעשות במקרה כזה, והאם כדאי לתת לו מידי פעם יום חופשי בבית?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: נתחיל בניתוח קצר של השאלה.

שאלתכם מתחלקת לשני חלקים: האחד הוא הענין המעשי – מה לעשות בשעת המאבק בבוקר, וכשאלתכם, האם לוותר מידי פעם ולהרשות לילד להשאר בבית. ובנוסף ישנו החלק של פתרון הבעיה.

ראשית נענה על החלק המעשי: לא, אסור לנו לאפשר מצב כזה שהילד אינו הולך לחדר! הילד זקוק לסדר יום בטוח, הוא חייב גבולות ברורים ולדעת שבכל יום – כל עוד הוא בקו הבריאות והחיידר פעיל – עליו ללכת לחיידר!

אני נוהג לומר: מותר לנו לטעות בחינוך הרבה, אבל אסור לנו לאפשר יציאה מסדר יום! הסדר הוא במדרגה גבוהה יותר מהרבה מחלקי החינוך.

כל עוד נשאר לילד סדר הרי שהוא נמצא תחת סמכות. ברגע שהוא מאבד זאת הרי שאיבדנו את הסמכות והגבולות, וזאת אסור לנו לאפשר.

כעת נעבור לעצם הבעיה, הילד אינו רוצה ללכת לחיידר: יכולות להיות הרבה סיבות לכך, אמנם ניתן לחלק זאת לשני סוגים.

א' שלילד קשה בחיידר מסיבות מסוימות, כמו חברים מציקים או מלמדים שאינם מתאימים לו וכדו'. במקרים אלו עלינו לוודא במהרה את הבעיה ולפתור אותה בהקדם האפשרי. ברוב המקרים הפתרון נעוץ בשיחה עם המחנכים ושימת לב, ולפעמים צריך באמת לעבור למוסד חינוכי אחר.

ב' לפעמים הסיבה תלויה בילד עצמו, יתכן שהוא עצל, או שטוב לו מאוד בבית... יש תשומת לב או משחקים וספרים מעניינים, אוכל טוב וכדו'. הוא נהנה מאוד בבין הזמנים ומעוניין להמשיך בחיים הנוחים הללו...

במקרה זה העמידה התקיפה על סדר היום, כך שהוא יבין שאין אפשרות כזו להשאר בבית, תועיל במהרה.

אמנם, והוא העיקר, עלינו לדעת שתפקיד ההורים והמחנכים החשוב ביותר הוא להנחיל לילד אהבה לתורה ולחיידר בו לומדים אותה.

חז"ל אומרים לנו 'שיהא שם שמים מתאהב על ידך' – עלינו למצוא את הדרך, ובעיקר לזכור כי זו חובתנו לפתח בילד אהבה לכל דבר שבקדושה.

המפתח נעוץ בהגשת הדברים, כאשר נלמד את התורה בפנים חמורות וחמוצות הרי שהילד יחווה את התורה כדבר מעיק ומכביד, לעומת זאת כאשר נבוא מתוך אהבה ובחיוך הרי שהדבר יופנם כחיובי ומשמח!

בנוסף, עלינו ליצור ענין בחומר הנלמד, לבנות חוויות חיוביות הקשורות לתורה ולחיידר. להעריך את הדברים הקשורים בקדושה. אפשר למשל לערוך סיומים שמחים על מסכת משניות ופרק גמרא, ואפילו על סוגיא שלמה...

לסיכום: המפתח העיקרי לחינוך הילדים ולכך שהם ישמחו ללכת לחיידר ולהמשיך בדרך האבות, הוא הגישה החיובית והמעריכה לתורה למצוות ולנושאי דגלם.