חכמת הנתינה

ראשית אודה על המדור החדש ועל האפשרות לקבל תשובה ללבטים חינוכיים, זו עזרה גדולה בשבילי!

וכעת לשאלה: בתי, ילדה חכמה וטובת לב ברוך ה', אך בנושא אחד היא מעמידה אותי במבוכה פעמים רבות, בכל הזדמנות, ובפרט תוך כדי מסע קניות, היא מבקשת שאקנה לה דברים שלא תכננו לקנות, ממתקים ומשחקים. לפעמים זה נראה שלעולם היא לא תשבע...

אני נבוך, משום שמצד אחד ברור לי שנתינה מוגזמת אינה חינוכית, ומאידך, אני מפחד שהיא תרגיש שהיא לא אהובה!

הייתי רוצה לדעת מה היא המידה הנכונה לנתינה, האם לתת הרבה או מעט? או שמא לא לתת כלל?

הרה"ג ר' דוד שליט"א: יעוץ ממרחק וללא היכרות עם התנאים המיוחדים לבית מסוים ולילד מיוחד אינו תועלתי, כך שלא נתייחס כאן למקרה הספציפי. אמנם נדבר על הנושא הכללי של נתינה והקשר בינה לאהבה.

טעות נפוצה היא שנתינה מרובה היא הכלי היוצר אהבה בין המקבל לנותן, ניתן לומר שההפך הוא הנכון, ובהרבה מקרים המקבל אינו מעריך זאת, כתוצאה מכך הנותן מפתח כעס על כפיות הטובה, ולבסוף נוצר דווקא ריחוק בין הצדדים.

ודאי וודאי שקניה כתוצאה מ'נדנוד' של הילד אינה יוצרת אהבה, היא גם לא מראה לילד שאוהבים אותו, היא נותנת רק פתח לניצול.

[דברי חז"ל אודות 'וקנה לך חבר' אמורים בעיקר לגבי דיבורים מחברים, מחמאות והתעניינות כנה, וגם נתינה שיש בה מחשבה אודות המקבל, צורכיו ורצונותיו].

הורים רבים נבהלים כאשר הילד מאשים אותם שהסיבה שהם לא מיישמים את רצונותיו היא בגלל שהם לא אוהבים אותו... זו טעות, הדיבורים הללו הם לא יותר מטקטיקה שימושית להשגת רצונותיו...

ילדים הינם חכמים ויודעים היכן הכפתור היעיל ביותר עליו יש ללחוץ בשביל להשיג דברים מהוריהם...

מאידך, עלינו ליזום קניית מתנות כאות הערכה להתנהגות טובה וכדו', זהו כלי חינוכי ממדרגה ראשונה שמראה לילד את סולם הערכים החשוב בעינינו.

מידי פעם כדאי גם לתת מתנה ללא סיבה מוגדרת, 'ראיתי בחנות שעון שממש מתאים לך!', נתינה שנובעת מתוך רצון להיטיב נטו. אין להפריז בקרבה ובאהבה הנוצרים מנתינה כזו!

קשר טוב ואוהב בין הורים לילדיהם הוא הוא הבסיס לחינוך!

יעזור ה' שנזכה כולנו לרוב נחת מצאצאינו.