הענישו אותי בלי סיבה!

תודה על המקום להבעת התלבטויות בחינוך ובעיקר על העצות הטובות!

רציתי לשאול על מקרים בהם בני מגיע מהחיידר ומספר "היום הרבי העניש אותי סתם כך!"

מצד אחד, הילד שבור ומבקש תמיכה, ומאידך – קשה להצדיק את הילד כנגד המחנך שלו.

מה לעשות בכזה מקרה?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: בשאלתך נגעת בנושא משמעותי וחשוב – הממשק בין ההורים למחנכים. הנושא רחב מאוד, וקשה למצות אותו בטור קצר. נתמקד לכן, רק בעצם השאלה.

התגובה הראשונית של השכל לסיטואציה כזו היא: בוא נבדוק את המקרה, האם המלמד צדק בהענישו את הילד, או לא. אם הוא צדק, עלינו לומר לילד: שמע, לא התנהגת טוב והעונש הגיע לך בצדק. ואולי שגם אנו נוסיף ונעניש אותו על ההתנהגות הנלוזה. ובאם מתברר שהמלמד טעה, נאמר לבננו שהוא צודק, ונתקשר למנהל להתלונן על המלמד.

אבל בשני המקרים זו טעות חינוכית כפולה ומכופלת!!

נבאר מדוע: באם העונש היה מוצדק, הרי הוא כבר קיבל אותו, הוא נענש כבר על מעשיו ולמד את הלקח, לשם מה לזרות מלח על פצעיו?!

ואם לא הגיע לו והמלמד טעה, ח"ו לדבר ולבקר אותו בפני הילד, הרבי אמור להיות חשוב וקדוש בעיניו! הוא מלמדו תורה, וחז"ל כבר אמרו לנו 'שיהיה מורא רבך כמורא שמים'. גם מבחינה פרקטית הדבר הרסני, זה שובר את כל החיבור של הילד עם המערכת החינוכית, ואף את עצם הזהות והקשר לתורה שהוא לומד!

מותר וצריך לדבר עם המלמד, לשאול ולהתעניין, להעיר ולהאיר. אבל כלפי הילד הדבר צריך להיות ברור שעליו לכבד ולהקשיב למלמד!

מה אם כן עלינו לעשות בכזה מקרה?

נחשוב לרגע ונברר מה הילד רוצה מאתנו? לשם מה הוא סיפר לנו את זה? כשנעמיק נזהה שמטרתו פשוטה, הוא מבקש הזדהות עם כאבו, לא משפט ובירור האמת האם הוא צדק או לא...

הילד מבקש תמיכה וכח להמשיך בחייו אחרי הכאב והבושה שבעונש.

משל למה הדבר דומה, לילד שובב שטיפס על עץ גבוה ונפל ממנו. וכי מה שנדרש כעת זה שנגער בו "כבר אלף פעמים אמרתי לך לא לטפס על העץ"...?!

כל אבא מבין שהילד הבין לבד את הלקח מה קורה למי שמטפס היכן שמסוכן. כעת הוא ירוץ לבדוק מה הפגיעה ולטפל בה.

בדיוק אותו הדבר גם במקרה שלנו, עלינו לנחם ולהשתתף בצער, להציע כתף ולתמוך.

נאמר לילד שאנחנו מכירים אותו ואנו יודעים שתמיד הוא מתנהג טוב ונפלא, וכעת זו היתה השתובבות שבעז"ה לא תחזור.

את המוסר נותיר לזמן רגוע יותר, או שנסמוך על כך שהלקח כבר נלמד.

לסיכום: נזכור שהילד מעוניין רק בהשתתפות בצער ובתמיכה, לא דין צדק...