גבול שמת בל יעבורון...

תודה רבה על האפשרות לשאול ולקבל מענה חינוכי, זה נצרך כל כך!

בשבת האחרונה התאספנו כל בני המשפחה לשבת התאחדות, לכבוד יום ההולדת ה60 לאבי.

האוירה היתה נפלאה ממש, והאבא רוה רוב נחת! אבל כשהשוויתי בין ילדיי לבין בני הדודים היתה לי צביטה בלב.

כאשר אביהם או אמם אמרו להם לישון, הם הלכו מיד. ילדיי לעומת זאת המשיכו שעה ארוכה במשחקם, ודחו את בקשותיי ללכת לישון במהירות!

מהו הסוד המסתורי שלאחיי יש, ולי אין??

הרה"ג ר' דוד שליט"א: אני שמח שהנושא הועלה, מדובר בענין חינוכי ראשון במעלה, ושאלתך היא התמודדות של רבים וטובים.

ראשית, אין מדובר בסוד מסתורי, ואני מרשה לעצמי להניח שאפילו אתם משתמשים בו מבלי משים.

אדגים זאת, ילדכם הקטן שיחק בשבת עם חפץ 'מוקצה', גערה אחת ובאופן פלא הילד אינו חוזר שוב לשחק בחפץ המעניין...

השאלה היא רק, מדוע אנו לא מצליחים כך בדברים אחרים?

התשובה לכך נעוצה בפרט חשוב אחד, בטחון בצדקת ההוראה הניתנת! לגבי מוקצה אין אצלנו ספק בדבר, לגבי ההוראה ללכת לישון אנו לא כל כך משוכנעים, 'יתכן אולי ואפשר לתת קצת זמן נוסף', 'הלילה זה משהו מיוחד', וכדו'.

סימן לדבר, מקרה שבו אנו חוזרים מאוחר מאוד הביתה, כעת הוראה אחת תספיק. הסיבה אינה נעוצה רק בעייפות של הילד, אלא בעיקר בבטחון של ההורה.

הילד חש בבטחון שלנו, ומשתכנע גם בזכות העקביות לגבי ההוראה הזו.

עלינו כהורים להבין, שהילד זקוק למסגרת בה יש גבולות בטוחים, הם מעניקים לו בטחון ואימון, עוזרים לו בהתמודדויות עם דברים מזיקים, ומאמנים אותו לחיים בעולם שמלא מעצם טבעו בגבולות, מוסריים דתיים ומציאותיים.

אין המדובר רק בגבולות מחויבים בלבד, גם הוראות שבאמת ניתן היה לוותר עליהן חשובים לשם כך. בהסתייגות אחת, ילדים עצמאיים מטבעם לא יוכלו לקבל גבולות שאינם מקובלים בחברה. במקרים כאלה עדיף להמנע מן העימות מראש.

לסיכום, חלק חשוב בחינוך, בנוסף להסברה החיובית לערכים, הוא העמדת הגבולות, תועלתם לא תסולא בפז, גם לתחושת הבטחון של הילד, וגם להתרגלותו לחיי תורה ומוסר. זאת, חוץ מהתועלת לסדר והמשמעת בבית.

תזכו לרוות רוב נחת יהודית מילדיכם!